גלריית עבודות טובה לא מראה את כל מה שעשיתם. היא מראה את מה שאתם רוצים לעשות עוד, בכמות שמישהו באמת יראה עד הסוף בטלפון. לרוב הפרילנסרים שש עבודות זה המספר הנכון: מספיק כדי להראות טווח, ומעט מספיק כדי שכל אחת תקבל תשומת לב. נעבור על הבחירה ועל הסידור, עם דוגמה אחת מההתחלה ועד הסוף.
למה שש ולא שלושים
מי שמגיע לדף שלכם מאינסטגרם או מקישור בוואטסאפ גולל באגודל. הוא רואה את העבודה הראשונה, אולי את השנייה והשלישית, ובשלב הזה כבר יש לו דעה. מה שבא אחר כך נועד לאשר את הדעה הזו, לא לשנות אותה.
גלריית עבודות עם שלושים פריטים לא נראית כמו ניסיון. היא נראית כמו מישהו שלא הצליח להחליט. ועבודה בינונית אחת באמצע גלריה טובה מורידה את כולה, כי הלקוח לא יודע איזו מהן הוא יקבל.
שש זה לא חוק. צלמת חתונות תציג יותר משש תמונות, אבל גם היא תבחר שש חתונות ולא מאתיים פריימים מכל אחת. אדריכל יבחר שישה פרויקטים, עם תמונה מובילה לכל אחד. הרעיון זהה: מעט יחידות, וכל אחת עומדת בפני עצמה.
הדוגמה: 40 עבודות של מאיירת אחת
ניקח מאיירת מחיפה, נקרא לה רוני. בתיקייה שלה יש 40 עבודות מהשנים האחרונות: כריכות לספרי ילדים, איורים למגזינים, כמה לוגואים, תוויות לסדרת דבש של מכוורת בגליל, שקית לבית קלייה, פוסטרים לאירועים, הזמנות לחתונות של חברים ועשרות סקיצות אישיות. היא רוצה עוד ספרי ילדים ועוד אריזות. ככה היא הגיעה לשש.
שלב ראשון: מה אתם רוצים לעשות עוד
הטעות הנפוצה היא לבחור את העבודות שאתם הכי גאים בהן. גאווה היא סיבה טובה לשמור עבודה בתיקייה, לא להראות אותה ללקוחות. כשחושבים איך לבחור עבודות לתיק עבודות, השאלה הנכונה היא אחרת: אם מחר יתקשר מישהו ויבקש בדיוק את זה, תשמחו?
רוני הוציאה את הלוגואים, כי היא עשתה אותם ללא חשק ולא רוצה עוד. הוציאה את ההזמנות לחתונות, כי היא לא רוצה להיות "המאיירת של ההזמנות". הוציאה גם את רוב האיורים למגזינים, שהיו בעיקר עבודות לחץ של לילה אחד, ואת רוב הסקיצות האישיות, חוץ משתיים שהסגנון שלהן קרוב לספרי ילדים. נשארו 19.
הכי קשה היה לה לוותר על איור אחד למגזין, שהיא עדיין אוהבת מאוד. הוא נשאר בתיקייה ובאינסטגרם. בגלריה הוא היה מביא לה עוד פניות ממגזינים, בדיוק סוג העבודה שהיא מנסה לעשות פחות. גלריה מושכת את מה שמוצג בה, ולכן כדאי שיוצג בה רק מה שאתם רוצים.
שלב שני: אחת מכל סוג
בתוך ה-19 היו שישה איורים מאותו ספר ושלוש תוויות מאותה סדרת דבש. למי שמסתכל, שישה איורים מאותו ספר הם עבודה אחת שחוזרת שש פעמים. רוני שמרה מכל פרויקט את הפריים החזק ביותר: מהספר את הכריכה, ומהדבש את התווית שהכי עובדת לבד. נשארו 12.
מתוך ה-12 היא הוציאה עוד שש: שתיים שצריך להסביר כדי להבין למה הן טובות, אחת שנשמרה רק ברזולוציה נמוכה, ושלוש בסגנון שהיא כבר לא עובדת בו. מה שנשאר הוא שש עבודות שהיא מוכנה לעשות שוב מחר בבוקר. היא לא חיפשה את שש העבודות הכי טובות שלה. היא חיפשה שש שונות זו מזו, שכל אחת מהן טובה.
סידור גלריה: החזקה ראשונה, וגיוון בשורה הראשונה
בסידור גלריה באתר, העבודה הראשונה עושה את רוב העבודה. היא מה שרואים לפני שמתחילים לגלול, והיא מה שהלקוח זוכר כשהוא סוגר את הדף. שימו שם את העבודה שהכי מייצגת את מה שאתם רוצים למכור, גם אם היא לא החדשה ביותר. לא בטוחים איזו היא? הראו את השש לשני לקוחות קודמים או לחבר מהתחום, ובקשו מכל אחד לבחור אחת מבלי להסביר. אם שניהם בוחרים באותה עבודה, יש לכם תשובה.
בשורה הראשונה, שלוש עבודות שונות זו מזו. לא שלוש כריכות. רוני פתחה בכריכת ספר ילדים, אחריה תווית הדבש ואחריה פוסטר לפסטיבל. מי שמסתכל רק על השורה הזו כבר מבין שהיא עושה ספרים, אריזות ואיור לאירועים, ושהסגנון שלה עקבי בכולם. בשורה השנייה אפשר להעמיק: עוד כריכה, עוד אריזה, וסקיצה אחת שמראה איך נראית העבודה לפני שהיא מלוטשת.
בדקו את הסדר גם בטלפון. מה שנראה כמו שורה מסודרת של שלוש במסך רחב יכול להתפרק אחרת במסך צר. זו עוד סיבה שהעבודה הראשונה חשובה כל כך: בכל מסך, היא תמיד ראשונה.
שימו לב גם לצבעים. שתי עבודות כתומות זו ליד זו נבלעות אחת בשנייה. אם יש לכם עבודה כהה אחת, אל תשימו אותה בפינה, כי היא תמשוך את העין לשם במקום לעבודה הראשונה. ואם הגלריה יוצאת צבעונית מדי ליד הצבעים של הדף, החליפו את צבעי הדף לשקטים יותר. את העבודות לא מוציאים בגלל זה.
משפט אחד מתחת לכל עבודה
שם של עבודה, כמו "פוסטר", לא אומר כלום. משפט קצר שאומר למי עשיתם אותה ומה הייתה המטרה הופך תמונה יפה לדוגמה של עבודה עם לקוח. זה החלק בהצגת עבודות שהכי הרבה אנשים מדלגים עליו, והוא לוקח עשר דקות. ככה נראו הכיתובים של רוני בסוף:
- כריכה, "דרקון בעציץ". ספר לפני השינה לגילאי 4-6. ההוצאה רצתה כריכה שתבלוט על מדף מלא בכחול.
- תווית, דבש הגליל. סדרה בשלושה טעמים, צבע אחד לכל טעם, כדי שיהיה קל לבחור מול המדף.
- פוסטר, פסטיבל קיץ. פוסטר רחוב שצריך להיקרא גם מהצד השני של הכביש.
- כריכה, "סבתא בחלל". ספר ראשון של סופרת בהוצאה עצמית, מהסקיצה הראשונה ועד הקובץ לדפוס.
- אריזה, קפה שחר. שקית לבית קלייה קטן. איור אחד שעובד גם על מדבקה עגולה בקוטר של מטבע.
- סקיצה מהמחברת. ככה מתחיל כל ספר.
הנוסחה פשוטה: סוג העבודה, שם הלקוח או הפרויקט, ומשפט אחד על המטרה או על האילוץ. לא יותר משורה וחצי. אם הלקוח מסכים שתציינו אותו בשם, שם אמיתי עדיף על תיאור כללי, כי אפשר לבדוק אותו.
אף כיתוב לא אומר "עבודה שאני מאוד אוהבת" או "פרויקט מאתגר ומרגש". הלקוח לא שואל מה אתם אוהבים. הוא שואל אם תבינו מה הוא צריך, והמשפט הקצר עונה בדיוק על זה.
חיתוך אחיד ויחס אחד לכל הגלריה
גלריה שבה תמונה אחת לרוחב, אחת לגובה ואחת ריבועית נראית מבולגנת גם כשכל עבודה בה מצוינת. בחרו יחס אחד לכל הגלריה וחתכו את כל התמונות אליו. לרוב העבודות ריבוע עובד טוב. לכריכות ולפוסטרים מתאים 3:4 לגובה, ולצילומי מוצר על שולחן 4:3 לרוחב.
ועבודה שלא נכנסת ליחס, כמו פוסטר צר וארוך במיוחד? אל תחתכו לה את הכותרת. הניחו אותה על רקע אחיד בתוך המסגרת, באותו צבע רקע לכל העבודות מהסוג הזה.
כשחותכים, השאירו אוויר סביב העבודה. כריכה שנחתכה עד קצה הכותרת נראית צפופה בתמונה קטנה. ואם אתם מצלמים עבודות פיזיות בעצמכם, צלמו את כולן באותו מקום, באותו אור ומאותה זווית. יש על זה מדריך שלם בלצלם עבודות בטלפון.
עבודות ישנות ועבודות שאי אפשר להראות
עבודה ישנה שעדיין מייצגת אתכם יכולה להישאר. אל תכתבו שנה בכיתוב. היא לא מוסיפה כלום, ורק מזמינה את השאלה "ומה מאז?". עבודה ישנה בסגנון שכבר לא שלכם יוצאת, גם אם הייתה הפרויקט הכי גדול שעשיתם.
ועבודות מהלימודים? אם הן ברמה של השאר ובסגנון שאתם רוצים למכור, הן עבודות לכל דבר, ולא צריך לכתוב לידן "פרויקט גמר". אם הן נראות כמו תרגיל, הן יוצאות.
לעבודות תחת סודיות יש כמה פתרונות. אפשר להראות סקיצה או פרט קטן במקום התוצאה הסופית. אפשר לתאר את הלקוח ללא שם: "מיתוג לרשת מסעדות בצפון". ואפשר פשוט לשאול. לפעמים לקוח שביקש שקט בזמן הפרויקט לא מתנגד כשהפרויקט כבר בחוץ, במיוחד אם תשלחו לו לראות איך זה ייראה לפני שאתם מפרסמים.
ואם עוד אין לכם שש עבודות שאתם שלמים איתן, זה מצב אחר, עם פתרונות אחרים. כתבנו עליו בתיק עבודות לפרילנסרים: מה להראות כשעוד אין הרבה.
גלריית עבודות בדף שלכם
בלוק הגלריה נמצא בכל התוכניות. בוחרים פריסה (גריד, פסיפס או קרוסלה), בין שתיים לארבע עמודות ויחס תמונה אחד לכל העבודות, ואפשר להציג כיתוב על כל תמונה. לשש עבודות, גריד של שלוש עמודות נותן בדיוק שתי שורות, וזה בדיוק הסידור שתיארנו למעלה. ואם אתם מתלבטים בין שני סדרים, פתחו גרסה נוספת של הדף, נסו את השני ובדקו אותו בטלפון לפני שאתם מפרסמים. הדף החי לא זז בינתיים.
מי שעובד בכמה תחומים נפרדים יכול לעבור בתוכנית העסקית לבלוק תיק עבודות, שמחלק את העבודות לקטגוריות עם סינון. רוני, למשל, יכולה לחלק לספרי ילדים, אריזות ואיור. גם שם הכלל לא משתנה: שלוש או ארבע עבודות טובות בכל קטגוריה עדיפות על עשר בינוניות.
ומי שעובד בקוסמטיקה, בציפורניים או בשיער ירוויח בדרך כלל יותר מהשוואה של לפני ואחרי מאשר מגלריה רגילה. איך מצלמים ומציגים את זה מוסבר בלפני ואחרי: עבודות בקוסמטיקה, ציפורניים ושיער.
מתי לרענן
אין צורך לגעת בגלריה כל שבוע. פעם ברבעון, שבו עשר דקות ושאלו את אותה שאלה מההתחלה: אם יתקשרו מחר ויבקשו בדיוק את זה, אשמח? עבודה שכבר לא עוברת את השאלה יוצאת. כדאי גם לשמור בצד רשימה קצרה של מה שהוצאתם ולמה. בעוד חצי שנה, כשתתלבטו שוב, היא תחסוך לכם את אותה התלבטות. ואל תמחקו את מה שיצא. העבודות האלה ממשיכות לעבוד באינסטגרם, בהצעות מחיר, ומול לקוח שמבקש לראות עוד.
ויש מצב אחד שמצדיק שינוי מיד: כשנכנסת עבודה חדשה שטובה יותר מהעבודה הראשונה. היא עולה למקום הראשון, החלשה מבין השש יוצאת, והגלריה נשארת שש.
מכירים מישהו שבונה עכשיו דף?